החלטה בתיק ס"ע 1218-09-11

1.                  בתובענה שהגיש התובע כנגד המדינה וכנגד רפאל - מערכות לחימה מתקדמות בע"מ (להלן - החברה) - עתר לסעד הצהרתי לפיו יוצהר כי יש לראות בו עובד של הנתבעות מאז 1992 ברצף עד היום, וככזה הזכאי לכל הזכויות המוענקות עובדים אחרים מהסוג המפורט בתביעה.

2.                  לא היתה מחלוקת כי התובע נקלט לעבודה בשנת 1992 כעובד שכיר ברפא"ל שהיתה אז יחידת סמך של משרד הבטחון (להלן - יחידת הסמך).  קליטתו היתה כעובד בחוזה מיוחד בדירוג המח"ר - וכך היה מעמדו עד לסיום יחסי עובד מעביד בחודש 2/1997.  סיום יחסי עובד-מעביד ארע על רקע תחקיר בטחוני שנערך לתובע בו התגלה כי עשה שימוש בסמים.  קיימת מחלוקת האם התובע פוטר (כטענתו) או התפטר (כטענת הנתבעות).  לאחר סיום יחסי עובד-מעביד, נמשך הקשר בין התובע לבין יחידת הסמך במסגרתה ביצע התובע עבודה עבור יחידת הסמך כנגד הנפקת חשבוניות.  בתקופה זו היתה לתובע חברה שבאמצעותה נתן שירותי ייעוץ לגורמים אחרים פרט ליחידת הסמך.  התובע טוען כי יש לראות בתקופה זו ככזו שבה התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין יחידת הסמך.  הנתבעות מכחישות זאת.  בשנת 1999 נקלט התובע כעובד שכיר של החברה - ולא של יחידת הסמך - ומאז מועסק בחברה.  יש להטעים כי החברה הוקמה בשנת 1995 אך טרם החלה בפעילות.  ביום 1.1.02 חדלה יחידת הסמך להתקיים וממועד זה החלה לפעול החברה.  על פי החברה, מאז שנת 1997 הופסקה קליטת עובדים חדים ליחידת הסמך ואלה נקלטו רק לחברה. 

3.                  בתובענתו מבקש התובע כי יוצהר שעבד ברצף מאז שנת 1992.  לטענתו, להצהרה זו נפקות לענין זכויות המוקנות לו שכן עובדים שהחלו כעובדי יחידת הסמך ואחר כך עברו לחברה - נהנים מתנאים משופרים בהשוואה לעובדי החברה, ובין אלה נכללים שכר גבוה יותר; זכאות לשבתונים; וזכאות למענקי פרישה עת פרשו מיחידת הסמך לצורך מעבר לחברה.    

4.                  הנתבעות עותרות לסילוק התביעה על הסף מטעמים של התיישנות; שיהוי; היעדר עילת תביעה ואי כימות התביעה.  לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים אני קובע כדלקמן:

באשר להתיישנות ולשיהוי

5.                  על פי הנתבעות עילת התביעה בנוגע לתקינות הליך סיום העסקתו של התובע בשנת 1997 נולדה לכל המאוחר בשנת 1997; עילת התביעה בנוגע להכרה בהיותו עובד בתקופה בה ביצע עבודה כנגד חשבוניות נולדה לכל המאוחר בשנת 1999 עת הסתיים קשר זה בין התובע ליחידת הסמך; ועילת התביעה שעניינה זכאות התובע להיות מועסק בשנת 1999 - עת שב להיות עובד שכיר של החברה - כעובד של יחידת הסמך, נולדה לכל המאוחר בשנת 1999 עת נכרת בינו לבין החברה הסכם העסקה.  נטען כי כל העילות האמורות התישנו.  התובע טוען, בין היתר, כי רק בחודש 12/2010 - עת פרשו חבריו לעבודה כעובדי מדינה וקיבלו זכויות בשל כך בעת מעברם לחברה - התגלתה לו המשמעות והנזק של הפסקת יחסי עובד מעביד מול יחידת הסמך בשנת 1997 וקליטתו לעבודה בשנת 1999 כעובד החברה.  נטען, בין היתר, כי מכח סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מתחילה תקופה ההתיישנות ממועד גילוי הנזק; וכי עילת התביעה קמה רק בחודש 12/2010.

6.                  אקבע כי אין תחולה לעניינו לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].  אין בתביעה עילת תביעה הנסמכת על פקודת הנזיקין.  בענייננו יש תחולה להוראת סעיף 6 לחוק ההתישנות, התשי"ח - 1958 (להלן - חוק ההתישנות).  יהיה מקום לברר מתי נולדה עילת התביעה וכן לברר את נפקות טענת התובע- כי רק בחודש 12/10 התגלה לו מעמדו האמיתי כעובד החברה  - על מועד היווצרות עילת התביעה.  ענין זה מחייב בירור עובדתי ומשכך אין מקום, בשלב מקדמי זה, לסלק את התביעה על הסף.  טענת השיהוי תושפע באופן ישיר משאלת ההתיישנות, ומשכך אין מקום גם לסלק את התביעה על הסף עתה בשל שיהוי.   

7.                  כאן יש להטעים כי התובע הבהיר בדיון המוקדם כי התביעה לסעדים כספיים הנגזרים מהסעד ההצהרתי, מתייחסת אך לשבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה (עמוד 4 לפרוטוקול). 

באשר להיעדרה על עילה

8.                  החברה טוענת כי אין אבחנה בכתב התביעה בין הסעדים הנתבעים ממנה לבין אלה הנתבעים מהמדינה.  התובע טוען בענין זה כי אין מניעה לתבוע את הנתבעות ביחד ולחוד.  מקובלת עלי טענת התובע.  בנסיבותיו של המקרה דנן, ענין לנו בטענת התובע כי יש להצהיר עליו כעובד יחידת הסמך אשר החל בעבודה בשנת 1992 ומאז מועסק ברציפות עד היום.  התברר כי חלק מעובדים אלה הועברו בהמשך מיחידת הסמך לחברה תוך שהם פורשים מהמדינה עם זכויות (דברי נציג החברה מר שחר  בדיון המוקדם, עמוד 2 לפרוטוקול).  עוד התברר כי ההסדרים הכספיים לגבי עובדים אלה - היינו מי מהנתבעות נושאת בתשלום זכויותיהם - הוא נושא מורכב המוסדר בין הנתבעות (דברי מר שחר בדיון המוקדם, עמוד 5 לפרוטוקול).  בנסיבות כאלה, וככל שתתקבל התביעה, שאלת חלוקת האחריות בין הנתבעות לבין עצמן תוכל להיות מוסדרת באופן בו הוסדר הדבר לגבי אותם עובדי יחידת הסמך שעברו לחברה, מבלי שהתובע נדרש להכנס בשלב זה לנבכי סוגיה מורכבת זו בעצמו.  בענין זה יש ליתן את הדעת כי לתובע אין את המידע באשר לאופן חלוקת החבות בין הנתבעות ואין לחייבו לפרט זאת, עת שבין הנתבעות קיים הסדר בענין זה.

9.                  לא מצאתי ממש בטענת החברה לפיה כתב התביעה נעדר עילה.  בבסיס התביעה מצויה טענה כי הנתבעות נהגו כלפי התובע בחוסר תום לב - בעת הפסקת יחסי עובד מעביד בשנת 1997, בעת ההתקשרות בה הנפיק התובע חשבוניות ליחידת הסמך ובעת קליטתו לעבודה בחברה בשנת 1999.  נטען כי יש לראות בו עובד יחידת הסמך שעבד ברצף מאז שנת 1992 ועבר לחברה וכי הוא זכאי לזכויות הנגזרות מכך.  אם תוכח תביעתו זו, עשוי הוא להיות זכאי לסעדים - כולם או חלקם - שתבע.  נכון הדבר שבפרק הסעדים מפרט התובע את הפרמטרים אליהם יש "להצמיד" אותו.  כך, נטען כי חישוב שכרו צריך להיעשות לפי דרגת "ראש שטח".  החברה טוענת כי הסוגיה נזכרת רק בסעד הנתבע ואין מעבר לכך טיעון ונימוק.  יש לדחות את טענת החברה.  התובע מפרט בפרק הסעדים את הפרמטרים אליהם יש להצמיד את זכויותיו.  הוא נותן פירוט מספק באשר לפרמטרים אלו, לרבות טענתו כי י ש לחשב את שכרו לפי דרגה של ראש שטח (סעיף 15.4 לתביעה).  אין מדובר בתביעה לאקונית לסעד, כי אם שזורות בה טענות עובדתיות ודי בכך כדי להקים עילת תביעה.   משכך, אין מקום לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר עילה.   

באשר לכימות התביעה

10.              התובע טוען כי אין לאלצו לכמת את התביעה שכן כל הנתונים וטבלאות השכר מצויים בידי הנתבעות.  נטען כי ראשית יש להכריע בשאלת זכאות התובע לסעדים, ואז על הנתבעות לערוך את החישוב הנדרש.  נטען בענין זה כי מדובר במקרה בו יחסי עובד-מעביד נמשכים והתביעה היא לזכויות לפי הסכמים קיבוציים - ומדובר בסוג המקרים שהפסיקה קבעה כי אין חובה לכמת את התביעה.  הנתבעות עותרות לסילוק התביעה על הסף בשל אי כימותה.  נטען, בין היתר, כי הסעד ההצהרתי הוא כספי במהותו; כי נפגעת זכותן של הנתבעות לדעת מה נתבע מהן; וכי אי כימות התביעה מוביל לאי תשלום אגרת בית הדין.  

11.               לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים באתי לכדי מסקנה כי יש לקבל את טענת התובע וכי אין להורות על כימות התביעה.  בבסיס קביעתי זו עומדים מספר טעמים.  אכן, דרך המלך היא כי תובע יכמת את תביעתו.  אלא שהמקרה דנן מביא למסקנה כי יש לסטות מהכלל האמור.  ענייננו בתביעה לסעד הצהרתי אשר תוביל - אם תתקבל -  להענקה לתובע של זכויות הניתנות לעובדי יחידת הסמך - מהסוג שהתובע מבקש כי יוצהר שהוא נמנה עליהם - אשר עברו לעבוד מיחידת הסמך לחברה.  התברר כי זכויות אלה מוסדות, בין היתר, בהסכמים קיבוציים, הסדרים והוראות נציבות שירות המדינה (דבי נציג החברה, מר שחר, בדיון המוקדם בעמוד 7 לפרוטוקול).  אין מדובר בזכויות הנמנות על חקיקת המגן - כגון זכות לחופשה לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 - אשר התובע יכול בנקלה לכמתן ולפרטן.  אין מדובר גם בתביעה הנסמכת על השוואת נתוני השתכרות הידועים לתובע אשר מוגשת עם תום יחסי עובד-מעביד (השוו: דעת הרוב ב-ע"ע (ארצי) 1193/04 רפפורט - רשת שדות התעופה (טרם פורסם, 30.1.06) (להלן - ענין רפפורט)).  במקרה דנן מדובר במארג זכויות המצוי בידיעת הנתבעות ולא בידיעת התובע.  התובע טען זאת מפורשות בכתב התביעה (סעיף 16.2 לתביעה).  הוא הבהיר זאת גם בדיון המוקדם עת ציין כי לצורך כימות התביעה הוא נדרש לקבל מהנתבעות נתוני השתכרות של עובדים אחרים, נתונים שאינם מצויים ברשותו (עמוד 6 לפרוטוקול).  דרישה לכימות התביעה עתה על סמך ידיעותיו של התובע עצמו עשויה למנוע מהתובע את זכות הגישה לערכאות.  כימות התביעה עתה עשוי לחייב להטיל על הנתבעות את הנטל להעביר לתובע מידע שברשותם, באמצעות פירוט זכויות של עובד תיאורטי שמאפייניו הם המאפיינים להם עותר התובע.  אלא שבשלב זה לא ברור כלל מה יקבע במסגרת הסעד ההצהרתי לו עותר התובע.  כך, למשל, עותר התובע להכרה בפרמטרים שונים שעניינם ותק (מאז 1992), דירוג (מח"ר או מחקר),  דרגה (ראש שטח במובחן מראש מחלקה).  לא ברור בשלב זה אילו מפרמטרים אלו - אם בכלל - יקבע שחלים על התובע.  ככל שתידרשנה הנתבעות בשלב זה להעביר לתובע נתונים כאלה, תוך כדי ייצור מסמך לשם כך, עשוי הדבר להתברר כעבודה מיותרת.  תחת זאת, יש ראשית לדון בסעד ההצהרתי, וככל שזה יתקבל - תיישמנה אותו הנתבעות.

12.              טעם נוסף לכך שאין לחייב את התובע לכמת את התביעה טמון בכך שבמקרה דנן מדובר בתביעה של מי שבינו לבין החברה מתקיימים יחסי עובד-מעביד אשר במהותה הינה לזכויות מכח הסכמים קיבוציים מיוחדים ( ענין רפפורט בסעיף 7 לפסק דינו של הנשיא אדלר).  מסקנה זו אינה משתנה רק בשל כך שאין כיום יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין יחידת הסמך.  לענין זה, ולאור העובדה כי היה מעבר של עובדים מיחידת הסמך לחברה, ובהנתן כי החברה היא חברה ממשלתית, אין קושי לראות בשתי הנתבעות כמקשה אחת. 

13.              טעם אחר לכך שאין לחייב את התובע בכימות התביעה הוא שכלל לא ברור שזו תתקבל.  על מנת שהתובע יצליח בתביעתו, עליו לעבור מספר משוכות לא פשוטות.  כך, טענת הנתבעות כי התביעה התיישנה.  כך, טענתו כי בתקופת הקשר בינו לבין יחידת הסמך, בה הנפיק התובע חשבוניות כנגד עבודה שביצע, התקיימו בינו לבין יחידת הסמך יחסי עובד-מעביד.  לאור זאת, אין מקום כיום לדרוש מהצדדים - בין על ידי התובע ובין באמצעות חיוב הנתבעות לייצר מסמך ובו נתונים על עובד תיאורטי מהסוג שהתובע עותר כי יוצהר שהוא זהה לו - לעמול על כימות התביעה, כאשר כלל לא ברור שזו תתקבל.  ראוי על כן ללכת במקרה שכזה במתווה שהותווה בענין רפפורט כמתואר לעיל באותם מקרים בהם מדובר ביחסי עובד-מעביד נמשכים.   

הוראות באשר להמשך ההליכים המקדמיים

14.              ניתן בזה צו גילוי ועיון כללי במסמכים לפיו על כל צד לגלות לרעהו בתצהיר, עד ליום 1.2.13, את כל המסמכים שיש בידו והם רלוונטיים לשאלות שבמחלוקת בתיק זה. הצדדים יצרפו העתק המסמכים לתצהיריהם.

15.              בתום הליך הגילוי והעיון במסמכים, יגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו, וזאת לא יאוחר מיום 1.3.13. לתצהירים יצורפו כל המסמכים עליהם מתבססת תביעתו. עותק ישלח ישירות לב"כ הנתבעת.  הנתבעות תגשנה תצהירי עדות ראשית מטעמן תוך 30 ימים מיום קבלת תצהירי התובע. לתצהירים יצורפו כל המסמכים עליהם מתבססת הגנתן. עותק ישלח ישירות לב"כ התובע.